מלב של גבר אלים (לשעבר) - לאחר טיפול קבוצתי בשליטה בכעסים 

"תמיד הייתי צריך להיות בשליטה. פעם לא יכולתי להודות שגם אני חלש וכואב". כך אומר דני (שם בדוי) שעבר טיפול והשתתף בקבוצת גברים לשליטה בכעסים. "אני היום לא אותו בן אדם, השתניתי. אני לא מזהה את עצמי". בעקבות תהליך ארוך ולא פשוט, הסכים דני לחשוף חלק מהחוויות, התחושות, הקשיים אך גם את ההצלחה והשינויים הכרוכים במסע שעבר בדרך אל עצמו מגבר פוגע ומכה לאדם המתמודד עם החלקים הפגועים והמוכים שבנפשו. זאת, במטרה להראות לגברים אחרים המתנהגים באלימות שיש מוצא ואפשר לחיות אחרת.

דני גבר נאה ונבון, כבן 44, נשוי 22 שנים, אב לילדים, עובד 20 שנים כמנהל עבודה. "התנהגתי כמו ילד בבית מבלי להתחשב באישה ובילדים. לא הייתי מעורב רגשית במה שקורה סביבי. חשבתי שכל עוד אני מביא פרנסה זה התפקיד שאני צריך לעשות וזהו. אי אפשר היה להתווכח איתי. כך ראיתי בבית, אצל הורי. אבא היה המפרנס, הוא היה המילה האחרונה. התפקיד של אימא היה טיפול בילדים, בישולים, בבית וזה מה שהשפיע עלי.

אני ראיתי את עצמי מבין שנינו החכם והמבין יותר. כתוצאה מכך, הרבה דברים שאשתי אמרה או רצתה לא היו מקובלים עלי ואז נוצרו וויכוחים ואח"כ אלימות מילולית, קללות והשפלות, צעקות, דחיפות ומכות. האלימות הקשה הייתה בעבר לפני יותר מ-15 שנים. הייתי מעיף סטירה, תופס בשערות ודברים כאלה. גם לילדים נתתי פה ושם סטירה אך רק לשם חינוכם ולא פגעתי בהם יותר מכך".

דני הוא דוגמא לגברים רבים המתנהגים באלימות, על כל סוגיה, כלפי בנות זוגן. התנהגות אלימה היא התנהגות נרכשת ונלמדת כמודל חיקוי של דמויות הוריות סמכותיות מהילדות וגם נובעת מתהליכי החיברות לתפקידי הגבר והאישה ויחסי המעמד והכוח בין המינים בחברה. יתירה מזאת, רמת חרדה גבוהה בעולמם הפנימי של הגברים האלימים, הנובעת מחוויות חייהם מן העבר, מביאה אותם לצורך עז בשליטה מוחלטת על זולתם והם יעשו כל אשר ביכולתם להוריד את רמת החרדה ולהעניק לעצמם תחושת ביטחון ע"י השגת רצונם, סיפוק צורכיהם וציפיותיהם, גם אם הם צריכים לכפות את רצונם בכוח על הזולת.

לעיתים קרובות, תפיסת הזהות העצמית שלהם אינה נפרדת מזולתם וכוללת בתוכה גם את זהות האישה, כך שמתפתחת תלות רגשית הדדית (סימביוזה) בין בני הזוג אשר גורמת להם להתנהל כזהות אחת מורחבת במקום להיות בני אדם נפרדים וייחודיים, עצמאיים ואינדיבידואליים. כל מה שאינו תואם את חשיבתם ורצונם של הגברים האלימים נתפס על ידם כמאיים על תחושת הביטחון שלהם ומערער את הדימוי העצמי שלהם ואת הערכתם העצמית.

לכן, יש להם נטייה לבטל דיעות ורצונות אחרים או מנוגדים משלהם, לזלזל בהם או להפחית מערכם. יש להם קושי רב להכיל תסכולים ולהרגיע את עצמם. הם מגלים קנאה מוגזמת ורכושנות כלפי בנות זוגם. בדרך כלל חשיבתם נוקשה, דרכי התמודדותם לא מגוונות ואינן יעילות ותגובותיהם מהירות, או כפי שרבים מכנים "פתיל קצר", מתוך הצורך להגן על עצמם מפני דברים הנחווים בעולמם הרגשי כמסוכנים, אשר הם, לעיתים קרובות, לא מודעים. הם מתקשים לזהות את רגשותיהם ולבטא אותם באופן ישיר וגלוי וקושי רב עוד יותר, לבטא רגשות שנתפסים על ידם כשליליים כגון, חולשה, פחד, כאב, עלבון, קנאה, דחייה, בושה ועוד.

הרגש הבולט בעולמם הרגשי הוא הכעס שבאמצעותו הם מבטאים את הרגשות המוסווים תחתיו. המיומנויות החברתיות של הגבר האלים הינן מועטות, כמו גם מיומנויות התקשורת הבינאישית שלו. לפיכך, הוא חש לרוב, בדידות והוא מצפה שבת זוגו תספק את כל צרכיו, הן הפיזיים והן הרגשיים. הוא מפתח בה תלות גבוהה וכתוצאה מכך, אינו יכול להכיל כל התנהגות נפרדת ועצמאית משלה, שכן, אז הוא חווה חרדה מפני נטישה, דחייה וערעור הביטחון, תחושות הגורמות לו להגיב בכוח על מנת להחזיר לעצמו את הביטחון וסיפוק צרכיו.

מכאן, ניתן להבין שגבר אלים מתנהג באלימות כאשר הוא חש מאוים, חלש וחסר אונים. גבר אלים מכה מתוך חולשה ותחושת חוסר מוצא ולא מחוזק נפשי, כפי שבת זוגו תופסת אותו. תחושת הכוח והעוצמה שיש לו הינה תחושה מזויפת והיא קיימת רק כאשר האחרים מרצים אותו ונענים לציפיותיו. בתוך עולמו הרגשי כלוא ילד קטן, מפוחד וכואב, אשר מגיב לעולם בתגובות הגנתיות כדי לשרוד ואשר אינו יודע דרכים אחרות להתמודד עם פחדיו ותסכוליו.

אחת הדרכים שלו להתמודד עם חולשותיו היא להשליך את החלקים הבלתי נסבלים בתוכו על האחר או על בת זוגו ולכן, הוא יאשים אותה בכל הטעויות ,הבעיות והקשיים שעומדים בפניהם, יבקר אותה וישפוט אותה ללא הרף. גברים אלימים, לרוב, מכחישים את התנהגותם האלימה, אינם לוקחים אחריות עליה או מפחיתים מערכה ומצדיקים אותה, על פי תפיסתם, בהתנהגות השגויה והפוגעת של זולתם ובעיקר, של בת זוגם. הקושי לקחת אחריות על רגשותיהם, התנהגותם ועל תוצאותיה נובע מחוסר יכולתם להודות בחולשותיהם ופחדיהם, דבר שהוא בלתי נסבל עבורם, מהכחשת רגשותיהם הבאה למנוע מעצמם כאב רב שאינם יכולים להכילו וזו הסיבה שגברים אלימים אינם פונים מיוזמתם לטיפול אלא אם כן יש עליהם גורם לחץ.

השינוי אצל דני התרחש לאחר שאשתו הגישה נגדו תלונה במשטרה. בשלב זה, דני עוד לא הבין שיש לו בעיה וכעס על אשתו שפגעה בו, לתחושתו. בתחנת המשטרה הציעו לו לפנות לקבל עזרה. גם קצינת המבחן שהופנה אליה ע"י בית המשפט הציעה לו לעבור טיפול בשליטה בכעסים. כל מה שהוא רצה זה להיחלץ מכתב האישום בבית משפט. "בסופו של דבר הסתבר לי שאי אפשר לשחק אותה ויש לי עניין עם אנשי מקצוע שיודעים את העסק וקוראים עניין. לאט לאט הבנתי שאולי כדאי שאעזור לעצמי באמת ולא רק להסתפק בסגירת התיק במשטרה, כי הבנתי שאני מאבד את האישה והילדים. אחרת זה לחיות בשקר. הבנתי שהבעיה היא שלי ולא של האישה ואני חייב להשתנות.

היום יותר קשה לי, כי פעם לא התחשבתי בשום דבר ולא באף אחד ולא היה אכפת לי מה אחרים חושבים או מרגישים. היום זה לא כך. אחרי טיפול ממושך, אני מרגיש שנולדתי מחדש כמו ילד, צעד צעד, אבל אני יודע שזו הדרך הנכונה". לאחר מספר פגישות פרטניות השתלב דני בקבוצת הגברים הבסיסית לשליטה בכעסים. קבוצה מובנית שנמשכה 17 מפגשים שבועיים והשתתפו בה 12 גברים, המבוססת בעיקר על הגישה הקוגניטיבית התנהגותית, בה נלמדות דרכים חלופיות להתנהגות אלימה וטכניקות לשליטה בכעסים.

מטרת הקבוצה להפסיק את ההתנהגות האלימה על כל צורותיה, לעזור למשתתפים לזהות את המקורות הפנימיים הדוחפים אותם להתפרצות האלימה, הן במישור החשיבתי, המחשבות הרציונליות והלא רציונליות, מיתוסים, מנהגים, חוקים וכד' והן במישור הרגשי, בו הם לומדים לזהות ולבטא את רגשותיהם על כל גווניהם השונים. בנוסף, המשתתפים לומדים את הסימנים הפיסיולוגיים שמתרחשים בגופם בתהליך התפתחות הכעס בתוכם על מנת שיוכלו לעצור אותו בזמן ולמנוע התפרצות.

המשתתפים מנהלים דיאלוג ביניהם, תוך למידה הדדית משותפת זה מזה, תוך שיפור מיומנויות התקשורת שלהם וניהול משא ומתן ופתרון קונפליקטים בדרך יעילה. כמו בכל תהליך שינוי, ככל שהמשתתפים לוקחים אחריות על התנהגותם האלימה, מגלים מוטיבציה לשינוי וחושפים בכנות מעולמם הפנימי ואת מציאות חייהם, כך הם מצליחים יותר להשיג את השינוי הרצוי להם ולהפנים אותו כדרך חיים ולא רק כשינוי טכני וחיצוני.

"בתחילת הקבוצה עוד שיחקתי אותה, כמה שאני חזק. היום אני יודע שזו מסיכה, אי אפשר לשקר, ההתנהגות, הטון שאתה מדבר, אתה לא יכול לשקר לעצמך. לא הרגשתי טוב עם עצמי, ידעתי שאני לא אמיתי. הבעיה שכשהורדתי את המסיכה הרגשתי עצוב. העצב שלי שגרמתי נזק ליקרים לי. זה כואב לי. לא היה מגיע לאשתי מה שעשיתי לה. קודם לא הייתי מודע לזה, רציתי אז שלא יהיה לה טוב. היום, אני גם מבין שאני האחראי הבלעדי על האלימות שיצאה ממני אבל לא עשיתי את זה כי אני אדם רע אלא בגלל מה שעברתי בחיי. אני בעצמי לא קיבלתי תשומת לב מהמשפחה בה גדלתי. גדלתי במשפחה מרובת ילדים, פרימיטיבית. התחתנתי בגיל צעיר ולא הייתה לי מודעות לתת תשומת לב, התעניינות, לא ידענו מה זה יחסים של דאגה הדדית. השתמשתי בכוח ושליטה כדי להרגיש טוב עם עצמי. למזלי, יש לי אישה חזקה שיכלה לספוג ועל זה אני מעריך אותה. אני רוצה לפצות אותה על הדברים האלו. היום אני יותר פתוח, מסתכל, מבין הבעות פנים ופותח בשיחה. לפעמים מצליח ולפעמים לא. גם עם האחרים".

לאחר סיום קבוצה זו המשיך דני לשלב הבא של הקבוצה הפתוחה, בה הנושאים והתכנים עלו ממשתתפי הקבוצה תוך ביסוס התכנים שעלו בקבוצה הראשונה. המוקד בקבוצה זו הוא לא רק בתוכן אלא בעיקר בתהליך הקבוצתי, ביחסים בין משתתפי הקבוצה ובינם לבין מנחי הקבוצה, בתקשורת ביניהם והעלאת החשיבה החיובית על עצמם ועל אחרים, בהגמשת החשיבה וההסתכלות שלהם על המציאות, במציאת הכוח הפנימי והעלאת הדימוי העצמי שלהם, ביכולת שלהם לשאת את השונות ביניהם ויחד עם זאת, לתת כבוד והערכה אחד לשני, בלמידת מיומנויות תקשורת יעילות, בניהול משא ומתן ופתרון הקונפליקטים שעלו בתוכם בדרכים לא אלימות.

מה שעזר לו, לדבריו, לעבור את השינוי הוא הכוח שיש בקבוצה, השותפות והחברות גם מחוץ לפעילות הקבוצה, התמיכה והכנות , הביטחון והאינטימיות שנוצרו והנכונות לעזור זה לזה. המשתתפים היוו מראה זה לזה ודבריהם ייצגו קול קבוצתי, כשכל אחד יכול היה למצוא את עצמו או חלקים ממנו אצל האחרים ובאמצעותם ללמוד על עצמו תוך קבלה, מתן תמיכה ואמפטיה."לאט לאט כל אחד התחיל לדבר על הבעיה שלו, שהיא בעצם גם הבעיה של כולם".

בגלל הבעיה המשותפת יכלו בהדרגה להסיר את המסכות ופחות להשקיע אנרגיה בהסתרת העולם הפנימי שלהם. הם יכלו להזדהות אחד עם השני או לראות את עצמם או חלקים מעצמם שהם אינם אוהבים או מתכחשים להם. "אתה מבין שככה זה לא יכול להמשך ואתה צריך לפתור את הבעיה, שאפשר ללמוד מכל אחד, זה עוזר. אחד ששייך לקבוצה ואני כמו כולם, ואיתי היו גברים שההתנהגות שלהם לא מצאה חן בעיני. אם אני נראה כמו שהם, אני חייב להשתנות. ראיתי את טון הדיבור, הזלזול וההתפרצויות, שמעתי מכל אחד כמה הוא צודק בבית והוא בסדר ואחרים לא בסדר. ראיתי שהם מציגים את הבעיה שלי. כשזה בא מאנשים אחרים, הבנתי שאני לא בסדר, זיהיתי אותם. ככה אני לא רוצה להיות ולהיראות יותר".

בשנים האחרונות, מרגיש דני כי הוא השתנה והתבגר מבחינה נפשית. "אני יותר סבלני, אני מזהה את הסימנים איפה שזה יכול להיגמר רע, אני בורח מהסיטואציות האלה. אני משתדל לא להיכנס לויכוחים מיותרים. היום אני יכול לראות שגם אחרים צודקים בלי להרגיש שירד הערך והכבוד שלי וכתוצאה מכך, אין לי בעיה לומר "אתה צודק". לפני הטיפול חשבתי שזו חולשה. היום אני רוצה לתת הרגשה לשני שהבנתי אותו. אני יותר מקשיב לאנשים. היום אני מבין שאפשר תמיד ללמוד, אפשר להתפשר, לא להתפרץ. כל יום בשבילי זה הזדמנות לגדילה. עדיין כל יום זה מלחמה, לא להסתבך. עדיין יש בפנים דברים שאני לא מצליח להפטר מהם וזה מציק לי.

פעם לא עשיתי חשבון, היום אני פוחד מזה וגם מהחוק, כי זה מרתיע. אני רוצה לחיות בשלווה ובשקט נפשי. למדתי שויכוח לשם ויכוח, כדי להרגיש חזק, לא מוביל אותי לשום מקום". "פעם, כשישבתי עם החבר'ה, הרגשתי שלשלוט באישה זה להיות גבר. הרגשתי יותר חזק. אני לא יכול יותר לשבת עם אנשים שמתייחסים לאישה בכוח ובזלזול. היום אני מבין שזה הפוך לגמרי. בתוך תוכי הרגשתי כאב ופחד אבל בלי להבין את עצמי, עשיתי הכול על מנת להסתיר שלא יראו כדי לא להיפגע. יש בי רצון לתת, לעזור ולפצות בעיקר, את אשתי וילדי, על הזמנים שפגעתי בהם וזה מביא לי עצב. אין לי את שמחת החיים של פעם.

פעם עשיתי מה שאני רוצה בלי להתחשב באף אחד וזו הייתה טעות, אני יודע את זה. היום אני סולד מזה אבל מתגעגע לפעמים. בגלל שלא ראיתי בעבר שיש בי גם תוקפנות, פחד, חולשה, כאב, חששות, לא יכולתי לתפוס פעם שגם אני, לפעמים, חלש. תמיד הייתי צריך להיות בשליטה. זה הביא אותי להתפרצויות כי כל הזמן הייתי דרוך. היום יש לי גם רגעים של נחת ואני מעריך את זה. עדיין מפחיד לי להגיד "אני עכשיו חלש". אני עדיין רוצה להיות בשליטה כל הזמן. בכל זאת, אני כבר לא חושב " מה אני פראייר?", "מה אני שפוט שלה?".

כיום אני הולך עם הלב. ביום ההולדת שלה קניתי לה מתנה ופרחים והלכתי אליה לעבודה בהפתעה. אף פעם לא עשיתי כזה דבר, זה לא היה מקובל אצלי. התביישתי לעשות דברים כאלה. חשבתי שזה מוריד מהכבוד. קניתי לה טבעת נישואין חדשה. הפתעתי אפילו את עצמי. השינוי שעשיתי עזר לי ליצור עם אשתי יחסים חדשים של חברות וקירבה ובינינו לבין הילדים וזה מילא את שנינו בשימחה."

דני ממליץ לגברים אחרים במצבו להגיע לטיפול מתוך ניסיונו על מנת שיוכלו גם הם לצאת ממעגל האלימות בחייהם ולראות את החיים בדרך בוגרת יותר. "היום אני רואה בטיפול זכות גדולה. הקבוצה עזרה לי לקחת אחריות על עצמי, ולא להאשים אחרים במה שקורה לי. יש לי שליטה על עצמי ועל החיים שלי ורק עכשיו אני מרגיש את הכוח האמיתי שבתוכי.

השתנתה לי תפיסת החיים, זווית הראייה. באתי לעבוד עם עצמי ועל עצמי ולא לשנות אחרים כפי שרציתי בעבר. היום אני רואה את ההתנהגות הקודמת שלי כהתנהגות של ילד. כל יום זה מלחמה פנימית. הקבוצה תמכה בי ועזרה לי לראות ולשנות דברים בתוכי". נוצרה קרבה של אמון וביטחון בקבוצה והוסרו עקב כך מחסומים פנימיים שגרמו לפתיחות וישירות בין המשתתפים. נוצרו אף קשרים חברתיים מחוץ לקבוצה שבאו לידי ביטוי בפעילות חברתית משותפת אך גם בעזרה ותמיכה ברגעים קשים במהלך היומיום.

סיפורו האישי של דני ממחיש כי, למרות הקושי, ניתן לשנות התנהגות אלימה כאשר יש מוטיבציה לשינוי ולקיחת אחריות עצמית על התנהגות זו. השינוי יכול להתרחש בתוך מרחב טיפולי בו יש ביטחון, הכלה וקבלה. אין שום סיבה שבעולם להמשיך לסבול ולפגוע באחרים או להסתבך עם החוק. אין שום טעם להישאר לבד בבעיה. יש מה לעשות! ניתן ורצוי להיעזר באנשי המקצוע המתאימים ובסדנאות לשליטה בכעסים המתקיימות בשירותים המקצועיים השונים, הן הציבוריים והן הפרטיים, כגון, המרכזים למניעה וטיפול באלימות במשפחה או אחרים.

לקבלת סדרת הטיפים במתנה "כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים", לחצו על הקישור

אריאלה מלצר הינה מייסדת מכון רעות ברחובות,לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי ובבעיות שליטה וניהול כעסים, עובדת סוציאלית,תואר שני,מטפלת זוגית, עפ"יהאימגו,פסיכותרפיסטית,34 שנות ניסיון.